טואפשה נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה מכוח חוק פיצוי נפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

תמצית המחלוקת והמסכת העובדתית -

התובע, מר אבראהים טואפשה (להלן: "התובע") טוען כי ביום 7/7/05, בסביבות השעה 17:00, הוא נפל שעה שניסה להיכנס לרכבו וכי נפילה כאמור מהווה תאונת דרכים בהתאם להוראות החוק. התובע מעריך את נזקיו בסכום של כ-77,000 ₪.

הנתבעת, חברת הביטוח שביטחה את רכבו של התובע במועד הרלבנטי (להלן: "הנתבעת"), מכחישה את הנסיבות וטוענת שאף אם הנפילה אירעה, הרי שהנסיבות אינן מהוות תאונת דרכים. לחלופין נטען כי לתובע לא נגרם כל נזק וכי הערכה מקסימלית של הנזק יכולה להיות לא יותר מסכום של כ-25,000 ₪.

בפניי נשמעו העדים הבאים: התובע (לגבי תצהירו ת/1), מר רשאד שופניה, אשר סייע לתובע להגיע אל הרכב (להלן: "רשאד", לגבי תצהירו ת/2), מר עבאס אחמד, נהג האמבולנס שהוזעק למקום האירוע (להלן: "עבאס"), מר מחמיד שאהר, הפרמדיק הנוסף שהיה באמבולנס (להלן: "שאהר") ומר אחמד דראושה, החוקר מטעם הנתבעת (להלן: "החוקר", לגבי תצהירו נ/2).

לאחר ששקלתי את מכלול הראיות ואת טענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל וכי יש לפצות את התובע בסכומים כפי שיפורטו – והכל מחמת הנימוקים שאפרט להלן.

פירוט העדויות -

עדות התובע : התובע, לצערנו, סובל מנכות קשה אשר אינה קשורה לתאונה, אשר בעטייה הוא מוכר כנכה בשיעור 100% והוא מסתייע בהליכתו בהליכון. התובע הצהיר והעיד כי ביום האירוע הוא הגיע עם רכבו לאזור החנויות במקום מגוריו ושם פנה לחנות בגדים של המנוח שופניה ז"ל (להלן: "המנוח"). התובע בילה פרק זמן מסוים בחנות של המנוח ולאחר מכן התכוון לחזור לרכבו ולנסוע מהמקום. התובע טוען כי הוא הסתייע בהליכון לצורך החזרה לרכב וכי רשאד (בנו של המנוח בעל החנות) סייע לו להגיע אל הרכב. התובע טוען כי בשעה שהחל את הכניסה לרכב מעד ונחבל.

גרסתו של התובע לגבי כך שהוא נפל בעת שניסה להכנס לרכב מופיעה במספר רב של מסמכים, לרבות דו"ח האמבולנס מיום האירוע, המסמכים הרפואיים, טופס העדות במשטרה ועוד.

יחד עם זאת, קיימות שתי סתירות לגבי פרטיה המדוייקים של הגרסה. סתירה אחת הינה בכל הנוגע לשאלה מי פתח את דלת הרכב טרם ניסה התובע להיכנס לרכב. הסתירה השניה מתייחסת לשאלה אילו חלקי גוף כבר היו בתוך הרכב בעת הנפילה.

התובע בתצהירו (סעיף 4) טוען שהוא התחיל ללכת לכיוון הרכב בעזרת ההליכון וכי רשאד הלך מאחוריו. בהמשך הוא מסביר שהוא פתח את הדלת של מושב הנהג, אחז ביד שמאל בדלת, הצליח להכניס את רגל ימין לתוך הרכב, אך לפני שהספיק להתיישב נפל. לעומת זאת, במהלך חקירתו הוא טען שרשאד היה זה שפתח את הדלת (עמ' 6 ש' 18) וכי - "בינתיים שמתי את היד שלי זמנית על הדלת וישבתי חצי תחת על הכסא. אני רציתי להרים את הרגל שלי הימנית ופתאום נפלתי" (עמ' 6 ש' 18-20). בהמשך, התובע העיד כי רשאד היה על ידו, אך לאחר מכן התקדם ופתח לו את הדלת (עמ' 6 ש' 27). בטופס ההודעה על התאונה, עליו חתם התובע ביום 20/2/05, הוא תיאר את המקרה כך: "כשפתחתי את דלת האוטו (מילה לא ברורה) לכסא הנהג נפלתי על הרצפה ונפגעתי...". גם בהודעה שנמסרה במשטרה (במועד לא ברור) מציין התובע כי "כשבאתי לנסוע פתחתי את הדלת ונפלתי על הרצפה". משמע – שלא ברור אם התובע פתח את הדלת או שרשאד פתח אותה, ולא ברור אם התובע הספיק להכניס רק את הרגל או שהוא כבר התיישב חלקית שעה שנפל.

עדות רשאד: בתצהירו (סעיף 3), מתאר רשאד כי הוא ליווה את התובע לרכב במטרה לסייע לו להכניס את ההליכון לתא המטען לאחר שהתובע ייכנס לרכב. הוא ממשיך ומצהיר כי הוא ראה שהתובע הגיע לרכב לבד, בעזרת ההליכון, פתח את דלת מושב הנהג, ניסה להיכנס על ידי אחיזה בדלת ופתאום נפל על הקרקע. משמע, שהתובע פתח בעצמו את הדלת ורשאד היה מאחוריו. לעומת זאת, במהלך החקירה העיד רשאד כי הוא הביא את ההליכון לתובע על מנת שיוכל להסתייע בו כדי להגיע לרכב ולאחר מכן ממשיך ומעיד כי - "אני הלכתי לידו לכיוון האוטו... ואז פתחתי לו את הדלת. הוא שם את היד שלו על הדלת, לקחתי לו את ההליכון ואז הוא פתאום נפל" (עמ' 9 ש' 25 ו-30). כאשר ב"כ של הנתבעת הפנתה את תשומת לבו של רשאד לכך שבתצהיר הוא טען שהתובע פתח את הדלת, הוא התעקש וחזר על גרסתו לפיה "אני פתחתי לו את הדלת" (עמ' 10 ש' 5 ושוב בש' 11). בהמשך החקירה, רשאד מסביר שהתובע "התחיל להיכנס לאוטו" (עמ' 10 ש' 26) וכי הוא רצה לקחת ממנו את ההליכון ואז לפתע התובע נפל. כאשר רשאד נשאל אם יכול להיות שהתובע נפל לאחר שנלקח ממנו ההליכון אך לפני שהוא הספיק להתחיל ולהיכנס לרכב, הוא אמר "זה לא נכון" (עמ' 11 ש' 1).

לחוקר מטעם הנתבעת רשאד מסר כי התובע הלך עם ההליכון ונטה הצידה והוסיף כי כנראה שהיתה לו סחרחורות והוא נפל (עמ' 2 לתמליל, שורה 13). בהמשך, הוסיף רשאד שהוא הלך לצידו של התובע, על מנת לפתוח לו את הדלת, פתח את הדלת, הסתכל על התובע ואז התובע נטה הצידה ונפל. כאשר הוא נשאל אם התובע היה רחוק מאחוריו, הוא ענה: "כן כן" (עמ' 2, שורה 24) והוסיף שהרכב עמד עם החזית לצד אחד וכי התובע הגיע מאחורה, אך כי רשאד הקדים אותו ופתח לו את הדלת. הוא הוסיף שהנפילה היתה בזמן שהתובע הלך על הכביש (עמ' 3, שורה 2) ולאחר מכן אמר שהיה זה כאשר הוא היה עוד על המדרכה (עמ' 3, שורה 7).

משמע, ששוב קיימת סתירה לגבי השאלה מי פתח את הדלת (התובע או רשאד) וקיימת בעיה נוספת, והיא האפשרות שהנפילה ארעה לפני שהתובע התחיל להכניס את רגלו לרכב, שעה שהוא עוד בכלל לא הגיע לדלת של הרכב והיה מאחורי רשאד.

עדות עבאס: עבאס היה אחד מאנשי האמבולנס שהגיעו למקום האירוע. בטופס שנרשם לגבי הפינוי מצוין שהתובע נפל בעת הכניסה לרכב, אך מידע זה הגיע לידיעת עבאס מפיו של התובע והינו בבחינת עדות שמיעה. יחד עם זאת, יש לתת משקל לכך שעבאס העיד שכאשר הוא הגיע, התובע נמצא ישוב על הרצפה במרחק של כמה ס"מ ליד הרכב כי דלת הנהג הייתה פתוחה (עמ' 14 ש' 18-21), ובהמשך אמר שוב כי הוא מצא את התובע - "יושב על המדרכה ליד הרכב" (עמ' 17 ש' 26).

עדות שאהר: פרמדיק זה העיד שכשהוא הגיע למקום הוא ראה את התובע שוכב על המדרכה (עמ' 18 ש' 19) ומתאר שהמדובר במדרכה רחבה כשלידו היה רכב ודלת הנהג פתוחה. הוא הסביר שהוא לא היה רחוק מהרכב והוסיף: "הוא היה כמעט בדיוק מתחת לדלת של הנהג".

סיכום העדויות והמסקנה העובדתית -

מהמקובץ עולה שכל הראיות מצביעות על כך שהתובע נפל שעה שניסה להכנס לרכב. ישנה סתירה לגבי השאלה מי פתח את הדלת וכנגזר מכך, קיימת אפשרות שאם רשאד היה זה שפתח את הדלת – אזי התובע עדיין היה "רחוק" מאחורה ולא התחיל בפועל את הכניסה לרכב.

התלבטתי מהי המשמעות של הסתירה לגבי שאלת זהותו של מי שפתח את הדלת. אם הייתי מוצאת שיש אפשרות סבירה שכל האירוע לא היה בכלל כפי שתיארו הצדדים, כלומר – שהנפילה היתה בפתח החנות, או על מדרכה אחרת או באמצע הכביש או אולי אפילו בחנות עצמה וכו', הייתי אולי מוצאת שיש לתת משקל רב יותר לסתירה. במקרה שכזה, היה מקום לחשוב שאולי לתובע יש אינטרס להציג תמונת מצב לפיה התאונה היתה בסמוך לרכב, על מנת שתיחשב כתאונת דרכים, ואז – קיומה של הסתירה היה אף יכול להביא לדחית התביעה (והרי זו בדיוק טענת הנתבעת, שגורסת שרשאד התקדם "מיהר" לכיוון הרכב ופתח את הדלת בעוד התובע היה עוד רחוק מאחור, בעת הנפילה). דא עקא, ששוכנעתי שהתובע היה כבר בסמוך למושב הנהג ובסמוך לדלת הפתוחה, שעה שהוא מסר לידי רשאד את ההליכון ונפל – והראיה הטובה ביותר לכך הינה עדותם של שני הפרמדיקים שהסבירו שהמיקום של התובע, שם הוא ישב/שכב לאחר הנפילה, היה בסמוך מאוד לדלת הפתוחה, במרחק כמה סנטימטרים (כדברי אחד מהשניים). כלומר, שאינני יכולה לקבל את הגרסה לפיה התובע נותר הרחק מאחור ושיש לו אינטרס "להמציא" גרסה "שתקרב" אותו לרכב, ותכניסהו בגדרי החוק, ולכן הוא "המציא" את הגרסה לפיה הוא היה זה שפתח את הדלת. אני מוצאת שבמאזן ההסתברויות כנראה היה זה רשאד שפתח את הדלת, ומכל מקום מסקנתי היא שאין לייחס לסתירה לגבי זהות פותח הדלת משקל רב מדי, ואולי ניתן להבין אותה על רקע שיכחה.